כשהשאלה "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" הופכת ממעוררת מחשבה למעוררת חרדה - איך מוצאים יעוד?

אם אתם מרגישים שאתם נמצאים בצומת דרכים אינסופית, מחליפים כיוון כל חצי שנה, וכל בחירה מרגישה כהימור מסוכן, אתם לא לבד. אתם חלק מדור של "צעירים חסרי מנוח", בוגרים צעירים ומבריקים, חכמים, סקרנים, מלאים פוטנציאל, אבל חסרי מנוח. שאינם מצליחים למצוא יציבות או ייעוד ברור. אתם בעיצומו של מסע חיפוש, ולמרות הכל, אתם מלאים בלב של תקווה וביושר אינטלקטואלי שפשוט מסרב להסתפק בפחות.

מה באמת מטריד אתכם כשאתם מחפשים כיוון? ואיך יוצאים מהחושך אל האור, בלי לפחד לטעות? מי אני רוצה להיות, באמת?

הדאגה הבלתי פוסקת: כשהעתיד הוא סימן שאלה גדול

לכאורה, הכול פתוח. אלפי מסלולים, מקצועות, אפשרויות. אבל עודף האפשרויות הזה יוצר בלבול, חרדה וחוסר ביטחון. מלחיץ לדעת שהחברים כבר לומדים, מתחתנים, עובדים, ואילו אתם עדיין מחפשים. המשפחה שואלת "מה עם תואר?", "מתי תתייצב?", "אולי תלכי להיי-טק?" ועוד שלל שאלות שאין לכם תשובה אליהם, אבל אתם רוצים למצוא תשוקה אמיתית, משמעות, ייעוד. אבל איך מוצאים יעוד?

ובמקום השראה מגיע לחץ, ומעל הכול מרחף הפחד עוד פעם לטעות: לבחור מסלול, להשקיע, ואז לגלות שזה לא זה.

החיים הבוגרים מציבים בפניכם אתגרים שמייצרים חרדה מתמדת, עם כמה דברים שמזינים אותה, בינהם הפחד מ"הבזבוז", שהוא הדאגה העיקרית שלא תצליחו למצוא כיוון שבאמת יתאים לכם, שתבחרו במסלול "בטוח" אך משעמם, או שתבזבזו שנים יקרות על לימודים או עבודה שלא יובילו לשום מקום. נוסף אליו, המטען החברתי והמשפחתי - הסביבה מציבה עליכם הר בלתי נראה: "מתי תתחילו ללמוד?" "מתי תמצאו עבודה נורמלית?" המשפחה, והחברים מביטים עליכם ואתם חשים שכל צעד שלכם הוא תחת זכוכית מגדלת. חוסר היציבות שלכם נתפס לא פעם כחוסר רצינות או פינוק וכל זה מחזק את חוסר הביטחון הפנימי, שהולך ומעמיק. וכמובן, חשש מכישלון בעמידה בציפיות: הקול הפנימי אומר לכם שאתם חכמים ויחד עם זאת, אתם זוכרים מצבים לא נעימים בהם לקחתם צעד אחורה, כי מה שהיה לא התאים לכם. וכשאתם מסתכלים על העתיד אתם חוששים שלא תצליחו לעמוד בקצב שתיכשלו בעבודה הראשונה, או שפשוט לא תצליחו להתמיד בשום דבר. ביקורת ממנהל יכולה להרגיש כמו אישור לכל הפחדים שלכם: "אני לא מספיק טוב", "אני לא מתאים." ולפעמים אתם מרגישים שהביקורת כזו היא התקפה אישית. לא פלא שאתם רוצים לברוח מהכל, לעזוב את העבודה לפני שיפטרו אתכם, ולחפש שוב את המקום "הנכון" שמעולם לא נמצא.

כשמגיעים לנקודה הזו אין ממש פתרונות קסם. אין טיפים שיעזרו לכם לפתע להבין מה נועדתם לעשות. אפשרלהמשיך וללכת סחור־סחור ולנסות עוד ועוד כיוונים, אבל הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות עבור עצמכם זה לפנות לטיפול ממוקד.

פסיכותרפיה וטיפול אישי:  לצאת מהחושך לאור

טיפול פסיכותרפויטי פרטני, טיפול רגשי־אישי, הוא המפתח לניפוץ המעגל שסוגר עליכם. הוא יעזור לכם להתמודד עם "ההר שיושב לכם על הכתפיים", זה שכולל פחדים מודחקים, צורך לרצות אחרים, או השוואה בלתי פוסקת לאחרים.

• בטיפול נבדוק את הרצון האמיתי שלכם: המטפל מאפשר מרחב בטוח לשאול: "מה אני רוצה באמת?" בלי רעשי הרקע של הורים, חברים או ציפיות חברתיות.

• מציאת ייעוד: הייעוד לא תמיד "נמצא", הוא לעיתים קרובות נבנה. הטיפול מסייע לזהות את הכישורים, הערכים והתשוקות שלכם, ולהבין איך לשלב אותם בבחירות הבאות, גם אם זה מתחיל בצעד קטן.

• הטיפול עוזר לזהות אמונות שגויות (למשל באמצעות CBT),  כמו: "אני לא מספיק טוב", או: "כולם כבר יודעים מה הם רוצים חוץ ממני". הוא מאתגר את המחשבות האלה ועוזר לבנות דפוסי חשיבה חדשים, חיוביים ובריאים יותר.

• הטיפול מאפשר להבין מה מעכב אתכם:  פחד מדחייה? צורך בשלמות? רצון לרצות אחרים? תגלו מה אתם באמת רוצים, לא מה שאתם חושבים שאתם צריכים לרצות. מחזירים  את תחושת המסוגלות  באמצעות מטרות קטנות, הצלחות מצטברות, ובניית ביטחון עצמי.

המסע הזה אינו קצר (וגם לא ארוך מאוד), אבל הוא ממוקד ואמיתי. הוא מתחיל בשאלה אחת פשוטה: מה אני צריך כדי להרגיש חי? כשעוצרים, נושמים, ומתחילים להקשיב פנימה, הצעדים הקטנים הופכים לצעד קדימה. כי בסוף, הדרך לא נבנית ביום אחד, היא נבנית בצעדים אמיצים של חיפוש, טעות, תיקון, וחמלה עצמית.

"האור לא תמיד נמצא בקצה המנהרה, לפעמים הוא ניצת כשאנחנו מפסיקים לברוח מהחושך."

הדרך אל האור עוברת בהסכמה ללכת, צעד אחר צעד, גם כשלא רואים את כל הדרך. התחילו היום. קחו אחריות על התהליך, וזכרו, אתם מלאי פוטנציאל (כן, המילה הזאת שהמחנכת שלכם בכיתה ט' תמיד השתמשה בה באסיפות הורים, זו אינה קלישאה!), אתם רק צריכים את המפה הנכונה כדי להתחיל לצעוד. כאן ב'להאיר את הדרך', נסייע לכם לפרוץ את הדרך.