משפחה משולבת: לא בונים בית, בונים גשר מאחד - כל מה שצריך להבין על זוגיות שנייה, ילדים ראשונים, ואת כל מה שביניהם

נהוג לומר ש"אהבה מנצחת הכל", אך מי שטבע את הביטוי כנראה לא התנסה בהרכבת משפחה משתי משפחות קודמות. למרות שסוף סוף מצאתם את האהבה מחדש ובניתם יחד תא משפחתי חדש, אתם מגלים במהרה כי נכנסתם לשדה מורכב ולא מוכר, מציאות שלא צפיתם מראש, שבה החיבור הרומנטי אינו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הלוגיסטיים והרגשיים הרבים.

אנחנו מדברים על משפחה משולבת או משפחה מורכבת (Blended Family): מצב בו שני אנשים מתאהבים ויוצרים תא משפחתי חדש, אך הפעם עם "תוספות" מורכבות: ילדים, גרושים, לוחות זמנים של ביקורים ואקסים פעילים שמעורבים בחיים היומיומיים. זו אינה רק זוגיות שנייה, אלא פרויקט ניהולי, רגשי וחברתי מהדרגה הראשונה. יחד עם זאת, דווקא בתוך המורכבות הזו, טמונה הזדמנות נדירה לבניית קשר ואהבה שהם בוגרים, מודעים ועמוקים באמת.

למה משפחה משולבת היא לא דבר ברור מאליו?

משפחה משולבת איננה דבר מובן מאליו, מפני שהיא מאחדת עולמות רגשיים, חינוכיים וחווייתיים שונים לכדי מערכת אחת חדשה. כל אחד מהמבוגרים, האם, האב, ובני הזוג החדשים, מביא איתו תפיסות, ערכים והרגלים שנוצרו בתוך המשפחה הקודמת שלו. לעיתים התפיסות הללו מתנגשות: עם סגנונות הורות שונים, דרכי תקשורת מנוגדות, או גבולות רגשיים שאינם חופפים. בתוך כל זה נדרשים בני הזוג החדשים לצעוד בשביל עדין, כמעט לא מוכר, שבו צריך ללמוד לכבד את העבר מבלי להיתקע בו, ולהעניק משמעות חדשה להווה המשפחתי שנוצר. מדובר בתהליך רווי רגש, נאמנויות ישנות, קנאה, אהבה, תחושת שייכות ופחד מאובדן. ועם כל זאת, תקשורת בין כולם, הקשבה וגמישות, מאפשרת לבנות מרחב משפחתי חם ויציב שבו כולם מוצאים מקום.

האתגרים הלוגיסטיים-רגשיים במשפחה המורכבת: של מי הכללים?

האתגרים במשפחה מורכבת דומים מאוד למעבר לארץ חדשה. כולם מדברים שפה מוכרת, אך הדקדוק הרגשי שונה, החוקים לא תמיד זהים, ולפעמים גם המחוות הקטנות מתפרשות אחרת. פתאום מתברר שלמרות שהכול נראה דומה: ארוחות ערב, לימודים, ימי הולדת, זמן משפחה, לכל אחד יש משמעות אחרת לאיך זה "אמור להיות". אחד רגיל לבית רועש וצבעוני, אחר מחפש שקט וסדר, ילד אחד רגיל לחיבוקים חמים, והשני נרתע ממגע, אחד ההורים מצפה לשיתוף ולחיבור מידי, והשני מעדיף תהליך איטי וזהיר. בתוך ההבדלים הללו נוצרות אי-הבנות, כי כולם מנסים לתרגם את העבר לשפה משפחתית חדשה. בדיוק כמו במעבר למקום חדש, נדרשת סבלנות, פתיחות ורצון אמיתי ללמוד זה את זה, עד שמתחיל להיווצר בית שמדבר בשפה אחת משותפת: לא "שלו" או "שלה", אלא של כולנו יחד.

בואו נדבר על כמה שינויים בולטים במעבר למשפחה משולבת:

א. הכללים השונים: "זה לא אבא שלי / היא לא אמא שלי”

הילדים לפעמים מתנגדים לסמכות החדשה, או בודקים גבולות. לא כי הם "לא מחונכים", אלא כי הם נאמנים רגשית להורה הביולוגי. גם אם אותו הורה גרוש כבר שנים, הלב של הילד נשאר נאמן לשורשים הראשונים שלו. ההורה החדש-החורג עלול להיפגע. אבל חשוב לדעת: זו לא דחייה אישית, זו התארגנות רגשית. הילד מנסה להבין איך להכניס אהבה חדשה בלי לבגוד באהבה הישנה.

עוד משפט ששומעים הרבה הוא: "בבית שלי, עושים ככה". הנה מסתבר שיש שונות בסגנונות ההורות. האב לדוגמה, רגיל שהילדים שלו אוכלים מול הטלוויזיה, היא רגילה שאסור לגעת במסכים בזמן ארוחה. פתאום, הילד "שלה" מגיע עם הרגלים שנתפסים על ידי ההורה השני כ"חוסר חינוך", וזה מוביל לביקורת סמויה (ולעיתים גלויה) על סגנון ההורות. פעמים רבות אחד ההורים נתפס כהורה רך והוא נוטה לוותר יותר כלפי ילדיו, בעוד ההורה השני מנסה להנהיג סדר וגבולות, ולכן נתפס אוטומטית כ"הרע" או "המפקד".

ב. קונפליקט הנאמנות והרגשות הסותרים של הילדים

אחד הקונפליקטים המרכזיים במשפחה מורכבת הוא קונפליקט הנאמנות של הילדים והרגשות הסותרים שמתעוררים בהם. ילדים רבים חשים מחויבות עמוקה להורה הביולוגי שאינו גר איתם עוד, ולעיתים כל סימן של קרבה, חיבה או קבלה כלפי ההורה החדש נחווה אצלם, גם אם לא במודע, כבגידה באותו הורה מקורי. במצבים כאלה, במיוחד בגיל ההתבגרות, הילדים עשויים לבחון את הגבולות שוב ושוב, לבדוק את החוקים, ולעיתים גם "לבדוק" את ההורה החדש עצמו. כאילו כדי לוודא שהאהבה הישנה עדיין שמורה להם.

ההורה הביולוגי מצידו מתמודד עם רגשות מורכבים לא פחות. פעמים רבות הוא נושא בתוכו אשמה כפולה: מצד אחד על כך שנפרד מההורה האחר של הילד, ומצד שני על כך שהוא מבקש מילדו להסתגל למציאות חדשה, שכוללת בן או בת זוג נוספים. רגשות האשם הללו עלולים לגרום לו לנהוג באופן מגונן מדי, ולעיתים להגיב בעוצמה יתרה כלפי ההורה החדש, אפילו כשבן הזוג צודק לחלוטין. כך נוצר מעגל עדין שבו כל הצדדים מנסים להגן על אהבה ישנה, מבלי להבין שדווקא הפתיחות לאהבה החדשה היא זו שיכולה להרגיע את הסערה וליצור תחושת ביטחון חדשה לכולם.

ג. כסף, וכלכלה לא-שוויונית

הנושא הזה רגיש במיוחד. מי משלם על מה? איך מחלקים משאבים? האם הילדים שלך יקבלו טיול לחו"ל כמו הילדים שלי?  מי יממן את החוגים? לעיתים נוצרים קונפליקטים סביב חלוקת המשאבים, במיוחד כאשר יש פערים כלכליים בין שתי המשפחות (אחד משלם מזונות גבוהים, השני משלם פחות). העובדה שילד אחד "מקבל" יותר מההורה השני מובילה לתחושת מירמור, צרימה ולפערים גלויים בתוך הבית, המעוררים תחושת חוסר שוויון. כסף במשפחה משולבת הוא לא רק עניין חשבונאי ,אלא רגשי מאוד. הוא נוגע בשוויון, בצדק, ובפחדים עמוקים של "העדפה" או "אפליה".

ד. כשנולד הילד המשותף במשפחה משולבת

בניגוד לציפייה הרומנטית ש"תינוק מביא שמחה וכולם יתחברו", האחים במשפחה משולבת לא תמיד מאושרים ומחוברים באופן מיידי לאח המשותף. במשפחה המשולבת נוצרת דינמיקה חדשה לגמרי: פתאום יש "ילד של כולנו". הילדים מהנישואים הקודמים עלולים להרגיש שמקומם נשחק. תעסיק אותם המחשבה: "עכשיו יש לכם משפחה חדשה, אז מה אנחנו?" אלה שאלות כואבות שגם אם לא נאמרות הן מרחפות באוויר.

חלק מהאחים יבחרו בדרך של התנתקות רגשית מהתינוק ומהבית החדש, מתוך ניסיון לשמר את גבולות הנאמנות שלהם. הם עשויים להסתגר או לבלות זמן רב יותר מחוץ לבית. ילדים קטנים יותר עשויים לגלות התנהגות רגרסיבית (כמו חזרה להרטבה או דרישה לבקבוק), מתוך ניסיון לקבל את תשומת הלב שהם רואים שמקבל התינוק. לשמחתנו, לעיתים הילדים מפתחים חיבור עמוק לתינוק, במיוחד אם הם מבוגרים יותר ומקבלים תפקיד של "עוזר" או מגן.

איך להפוך משפחה משולבת למשפחה מחוברת?

הטעות הגדולה ביותר של הורים במשפחה משולבת היא הניסיון הנואש לחקות מודל של משפחה גרעינית מיד מההתחלה. עדיף להחליף את המודל של "בניית בית" לבניה איטית של גשרים בין כולם.

א. תפקיד ההורה החדש: להיכנס לתפקיד בהדרגה, וברגישות. 

• הטיפ מספר אחד: ההורה החדש אינו מחנך! התפקיד העיקרי בשנים הראשונות הוא לבנות קשר עם הילדים החורגים, להיות נוכח ותומך. הצבת משמעת וגבולות צריכים לבוא רק מההורה הביולוגי של הילד. הורה החדש יכול לומר: "אני לא מסכים עם זה, אבל אמא שלך תחליט."

• הקפידו על זמן אישי עם כל בן חורג, גם אם אתם לא מסכימים עם דעתם, אפשרו את הזכות שלהם להרגיש כעס או קיפוח על השינוי במבנה המשפחתי.

• מומלץ להתערב רק בנושאים שמשפיעים ישירות על ההורה החדש או על בטיחות הבית. שאר הכללים צריכים להיות מנוהלים על ידי ההורה הביולוגי, תוך הסכמה זוגית סגורה מראש.

ב. זוגיות במקום הראשון

• הדרך היחידה להפוך למשפחה, היא לשים את הזוגיות במקום הראשון. עליכם להשקיע זמן איכות קבוע (דייט שבועי) כדי לחזק את הקשר הזוגי. אם הזוגיות מתפרקת, גם המשפחה תתפרק. 

• כללי הבית, חלוקת הכספים וסגנון ההורות חייבים להיסגר בין בני הזוג ללא מעורבות הילדים. מול הילדים, עליכם לנהוג בחזית אחידה ("אמא ואני החלטנו ש..."). זה מחזק את הסמכות ההורית ומונע מהילדים לשחק ב"הפרד ומשול".

ג. כיבוד הפרידה הקודמת (וההורה השני)

• כדי להפחית את קונפליקט הנאמנות, כהורים חדשים, הקפידו לא להטיל ביקורת על ההורה הביולוגי מול הילדים! אם ההורה החדש מרגיש תסכול מההורה הקודם, השיח חייב להתנהל רק בין בני הזוג, ובחדר סגור.

מדוע כדאי לשקול ייעוץ והדרכה במשפחה משולבת?

רוב המשפחות נהנות מהיתרונות של ייעוץ זוגי, וגם משפחה משולבת המורכבת מדמויות רבות ודינמיקות שונות

תהייה נשכרת מייעוץ משפחתי או הדרכת הורים. הטיפול יכול לספק מפת דרכים לבניית המבנה הרגשי המורכב הזה. הייעוץ יאפשר לרכוש את הכלים שיבטיחו מעבר חלק יותר בין שני העולמות, וימנע מהקונפליקטים להפוך למשברים מערערים.

טיפול משפחתי או הדרכת הורים מסייעים במניעת טעויות יקרות על ידי זיהוי דפוסים הרסניים לפני שהם מתקבעים. בנוסף, הטיפול מעניק קול לרגשות המושתקים של הילדים במשפחה המשולבת, המרגישים לעיתים קרובות שהם צריכים להתאפק מלהביע את עצמם או לשמור את הדברים בבטן כדי לרצות את ההורים. כאן ב'להאיר את הדרך' המפגש המשותף מספק לילדים מרחב בטוח לבטא קנאה, בושה או את הכעס שלהם. במצב מורכב זה, המטפל משמש כמתווך אובייקטיבי שיכול לנהל את המשא ומתן הרגשי והלוגיסטי באופן יעיל בין כל בני המשפחה.

בסופו של דבר, הקמת משפחה משולבת היא מסע של חמלה וסבלנות אינסופית. זה לא פרויקט של שנה, אלא של חיים. משפחה משולבת היא הצהרה אמיצה על רצון באושר מחודש. אבל כדי שזה יצליח, מומלץ לקבל כלים מקצועיים. כי משפחה משולבת יכולה להיות מקור לחוסן, אמפתיה ואהבה וכאן ב'להאיר את הדרך' נוכל לעשות זאת יחד.