הפרעות קשב וההשפעה על האחים: ההשפעה על המוח והדינאמיקה המשפחתית

הפרעת קשב וריכוז, או ADHD (Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא לא סתם "בעיה של ריכוז", אלא מערכת הפעלה מוחית שונה עם נטייה ללחוץ על הגז במקום הבלם, ובתוך הדינמיקה המשפחתית לעיתים לוקחת את כל המשפחה לנסיעת שטח רצופת מהמורות. להיות הורה לילד עם ADHD זה ללמוד להבין שהילד עם ADHD חווה כל רגש, כל גירוי וכל רעיון עכשיו, חזק ובווליום גבוה.

הוא מזנק מרעיון לרעיון, מתרגש ללא סינון ומתקשה לעצור רגע כדי לשקול את ההשלכות ("מה יקרה אם..."). ולא רק הוא מרגיש את הסערה, הבית כולו הופך לשדה קרב רגשי כשכולם סביב מנסים להתנהל על קצות האצבעות.

המוח עם ADHD פועל במהירות שיא עקב פעילות מופחתת באונה הקדם-מצחית (Prefrontal Cortex),  שהיא "מנהל המערכת" האחראי על הפונקציות הניהוליות. כשיש שיבוש בוויסות רגשי, הילד מתקשה לעצור, לחשוב על ההשלכו, או לווסת את עוצמת רגשותיו. זו הסיבה שילד כזה "קופץ" על רעיון או מתפרץ בזעם כי אחיו הקטן לקח לו משחק.

האינטראקציה בין האחים היא אולי הזירה הכי דרמטית בבית. שלא כמו ההורים, שעם האבחנה לרוב הספיקו ללמוד דבר או שניים עליה, האחים ה"רגילים" לא למדו פסיכולוגיה התפתחותית, ואין להם מושג על דופמין ופונקציות ניהוליות. הם רואים רק את התוצאה: אח שצועק כי לא נתנו לו לבחור את המשחק, או מתפרץ לשיחה ללא רשות. הבית הופך להיות מגרש אימוים רגשי שבו הדינמיקה משתבשת: האחים נאלצים לחיות לפי "חוקי הילד עם הפרעות הקשב". הם צופים בהורה רודף אחרי האח המפזר, מזכיר לו בפעם העשרים להכין שיעורים, ואפילו נותן לו "הנחת סלב" לאחר התפרצות קולנית. המקביל, הם עצמם מקבלים נזיפה על כך שהשאירו עטיפה על השולחן. הניגוז הזה מטלטל אותם ומוביל לשאלה הנוקבת:"איך זה הוגן? למה לו מותר לצעוק ולי אסור?" בעיני האחים הקושי מתפרש כ-"יש לו רשיון מיוחד לעשות מה שהוא רוצה".

התוצאה היא אינה רק קנאה, אלא גם פגיעה בהתפתחות הרגשית של חלק מהאחים שבאה לביטוי לפעמים בהיבטים שונים. אחד מהם הוא "הילד הטוב" (Parentification), חלק מהאחים יכולים לפתח צורך להיות מושלמים ולדאוג בעצמם לעצמם, כדי לא להעמיס עוד על ההורים המותשים או כדי לקבל את תשומת הלב החיובית שחסרה להם. היבט נוסף הוא המנעות חברתית, למשל אחים שנמנעים מהזמנת חברים הביתה כי הם מפחדים ש"יעשו להם בושות" כי האחים שלהם מתנהגים קצת שונה מה"נורמה". וחלק פשוט מפתחים תשישות ורגשות טינה. הם מתעייפים מחיים לצד סערות בלתי פוסקות ומפתחים טינה כלפי האח וכלפי ההורים שנאלצים "לוותר" לו כל הזמן.

ההורים הם אלו שעומדים בתווך, בתפקיד הבלתי אפשרי של "שופט-מטפל-פסיכולוג משפחתי". הלב שלהם נקרע: הם רוצים להגן על הילד עם הADHD, שמתקשה באמת, אך גם לשדר שוויון וצדק לשאר הילדים. כאן נולדת הדילמה הקלאסית: האם להעניש את הילד על התפרצות שכמובן נבעה מהצפה רגשית? אם מוותרים, האחים לומדים שדרמה ודמעות היא דרך להתמודד עם עונש. אם מענשים בחומרה - ההורה מרגיש שהוא "מעניש שלא בצדק את הילד שלא עושה בכוונה", ובכך מחזק את תחושת הכישלון של הילד ופוגע בדימוי העצמי שלו.

כשמבינים שלא ניתן 'לכבות את המנוע' של הפרעת הקשב, אפשר ללמוד איך לנווט איתו בבטחה. הדרך לאיזון דורשת אסתרטגיה ברורה, ולה מספר קווים כלליים: ראשית, חינוך והסברה. על ההורים לקיים שיח פתוח ומותאם גיל עם האחים: להסביר שהמוח של אחים עובד קצת אחרת. לא פחות טוב, פשוט שונה. זה מוריד את תחושת הקיפוח ומחליף אותה בהבנה, גם אם לא תמיד בקבלה. עוד דבר שאפשר וכדאי לעשות זה חלוקת קשב מודעת: יצירת זמן אישי איכותי גם עם שאר הילדים, שבו הם אינם "אחים של", אלא פשוט הם עצמם. זה זמן לא פחות חשוב מהטיפול בילד עם הADHD. אחד הדברים שמשפיעים באופן משמעותי על התנהגות הילדים זה המודל אותו ההורים מספקים לו, ולכן כשההורים מהווים מודל בו הם מצליחים להישאר רגועים למול הסערה, זוהי הדרכת הויסות הרגשי הטובה ביותר. הילד עם הADHD לומד שאפשר להיות בסערה, אבל העולם לא "מתפרק".

אבל הפרעת קשב, כמו שהזכרנו בהתחלה, היא לא מגבלה, אלא דרך אחרת בה המוח עובד. יש לה יתרונות רבים המשפיעים על האחים באופן חיובי: הקושי בסינון הופך ליכולת חשיבה מסתעפת ויצירתיות, המביאה רעיונות מהנים למשחקים משותפים. האימפולסיביות יכולה להתבטא בספונטניות ואנרגיה גבוהה, ההופכת את הילד למוביל הרפתקאות ופעיליות בבית ובגינת המשחקים. בנוסף, הרגישות הרגשית מעניקה לו אמפתיה ויכולת להיות חבר נאמן וחם שקולט את מצב הרוח של אחיו. כשההורים מצליחים לכוון את הילד לשימוש נכון בהיפרפוקוס שלו (למשל, מיקוד בפרוייקט יצירתי משותף) הם מראים לאחים שה"קושי" של אחיהם הוא גם כוח-על שיכול להעשיר את הבית בחדשנות ובשמחת חיים.

כך או כך, התמודדות עם ADHD אינה פשוטה. הדרכת הורים ממוקדת ADHD או טיפול משפחתי שמתמקד בהפרעות קשב וההשפעה על האחים יכולים לאזן את הדינמיקה בבית, ללמד גבולות מותאמים ושפה משותפת של וויסות, כבוד, וסובלנות.