"אבל למה זה קורה?":אתגרים בהורות לילד עם הפרעות קשב וריכוז

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות הידועה גם כADHD (Attention-Deficit Hyperactivity Disorder) היא אינה 'חוסר משמעת' או 'עצלנות'. מדובר בהפרעה נוירולוגית שמשפיעה על יכולת ויסות הקשב, האימפולסיביות והאנרגיה. הילד רוצה להתרכז, באמת רוצה, אבל המוח שלו עובד קצת אחרת: הוא מוצף בגירויים, מוסח בקלות, ולעיתים נדמה שהמחשבות שלו רצות מהר יותר מהגוף.

יש דברים שרואים בעין, ויש כאלה שלא. כשמדובר בילד עם מוגבלות נניח בהליכה, הסביבה נוטה להבין, להזדהות, ולהציע עזרה. אבל כשמדובר בבעיה "שקופה" כמו ADHD הכול נעשה מורכב הרבה יותר. מבחוץ הילד נראה 'רגיל' והציפיות ממנו בהתאם. אבל בפנים מתרחש אצלו מאבק יומיומי בין רצון, יכולת, תסכול והצפה. וגם ההורים, שנמצאים שם לצידו בכל יום, נדרשים להתמודד עם אינסוף מצבים שאין להם מדריך הפעלה ברור. זו הורות אחרת מלאת אהבה, אבל גם מתישה, לעיתים עד דמעות (ולפעמים צחוק).

זו הורות שמתחילה כל בוקר כמו מבצע צבאי קטן: "איפה התיק?","הכנת שיעורים?", "לא, פיג'מה זה לא לבוש לגן!". ובין לבין הילד מתרגז, משהו נשכח, אתם מנסים לשמור על טון רגוע ושואפים נשימה עמוקה… עוד אחת… ואז עוד אחת, אבל הסבלנות, היא לא תמיד במלאי הבוקר.

ישנם אתגרים רבים איתם מתמודדים ילדים (ומבוגרים) עם הפרעות קשב, ואחד ההיבטים הבולטים בADHD הוא קושי בדחיית סיפוקים. אדם המתמודד עם ADHD חי בתחושה מתמדת של "הכל, עכשיו" ו"עכשיו או לעולם לא" ולכן עבור הילד הצעיר (וגם הבוגר), המילה "אחר כך" נשמעת כמו עינוי. אם יש לו רעיון, צורך או חשק הוא חייב להגיב כאן ועכשיו. אז כשמבקשים ממנו "רק לחכות עוד רגע", הוא מרגיש שזה בלתי אפשרי. הוא לא מנסה לעצבן, ככל שהוא יותר צעיר המערכת הנוירולוגית שלו מקשה עליו לעכב תגובה. ההורים, מצידם: מנסים למנוע פיצוץ כשהם אומרים "עוד כמה דקות", או להסביר למה אי אפשר לקנות צעצוע עכשיו. זהו אחד האתגרים הכי מתישים רגשית לראות את הילד סובל מהמתנה פשוטה, ולהרגיש קרועים בין אמפתיה כלפיו לבין הצורך ללמד אותו גבולות.

שמירה על סדר וארגון היא עוד משימה יומיומית מאוד מאתגרת. הילדה עם ADHD רוצה להיות מסודרת, אבל כל פעם שהיא מתחילה לסדר, משהו מסיח אותה. כל תחילת שנה היא מכינה מחברות עטופות יפה ומבטיחה לעצמה שהשנה היא ממש תבריק. אבל הילקוט הופך למאגר דברים אבודים: עיפרון בלי מחק, מחברת עם כריכה חסרה, קופסת אוכל מלפני שבוע. הורים מתארים את עצמם כאילו הם חיים בגרסה מתמשכת של "חפש את המטמון": למצוא את הסוודר, את דף החשבון, את הנעל השנייה… וכל זה כשצריך כבר לצאת מהבית. לא מדובר פה בחוסר תשומת לב שנובע מחוסר אכפתיות, אלא של קושי אמיתי בתפקוד ניהולי, של המוח. כלומר, קושי בארגון, תכנון וזיכרון עבודה.

עוד נקודה שעלולה לגרום לתסכול היא העובדה שלילדים עם ADHD יש קושי עם התחלת פעולה, במיוחד כשמדובר במשהו שנראה להם "גדול" או משעמם. הם יכולים לשבת מול המחברת חצי שעה, לקום לשתות, לסדר את השולחן, לחפש עיפרון אחר, ורק אז "להיזכר" ששיעורי הבית עדיין מחכים. הם לא מתנגדים, הם פשוט לא מצליחים לגייס את האנרגיה להתחיל. ההורה צופה מהצד, מתלבט אם לעזור, לדחוף, או לוותר. לפעמים זה נגמר בעצבים, לפעמים בתחושת כישלון, ולפעמים בחיבוק שמנסה לאסוף את השברים של יום ארוך מדי. הקושי בגיוס האנרגיה אינו נובע מעצלנות, אלא ממצוקה אמיתית שמגיעה מהקושי בויסות הקשב. כשלילד עם הפרעת קשב יש משימה גדולה או משעממת לפניו כל משאבי הקשב שלו מופנים למשימה שלתחושתו עומדת להתיש אותו עד מאוד. לרוב הילד יהיה מלא תחושת אשמה ופחד מהעובדה שלא התחיל את המשימה, מה שגורם לה להראות יותר מאיימת או מורכבת ממה שהיא בפועל. חוסר התחלת המטלה אינו נובע מהדחקה, אלא הצפה של מערכת ויסות הקשב שגורמת לקיפאון וחוסר יכולת לפעול. הילד מנטלית לחלוטין מאוד עסוק במשימה, פשוט לא מצליח לבצע אותה בפועל.

בסופו של עניין, הורות לילד עם הפרעות קשב וריכוז היא הורות של אהבה גדולה, אבל גם של עייפות גדולה. היא דורשת כוחות, סבלנות ויכולת להתחיל כל יום מחדש. ההורים לא נולדים עם הכלים האלה. הורים לא נולדים עם הידע שמסביר לנו למה הילד שלנו מתנהג בצורה בה הוא מתנהג. הדברים האלה נלמדים תוך כדי תנועה, לעיתים בליווי תסכול, ולעיתים עם חיוך שמסתיר עייפות, ולפעמים מתלבטים ולא מוצאים דרך מספקת עבורם. לכן, אם אתם מרגישים שהכול "יותר מדי", שאתם מתלבטים איך להציב גבול או לשמור על שגרה, זכרו, אתם לא לבד. הדרכת הורים יכולה להיות עוגן משמעותי: מקום להבין, לשתף, לצחוק קצת (כי חייבים), ולקבל כלים מעשיים להתמודדות יומיומית. בהדרכה תוכלו ללמוד איך לתווך את העולם לילד, איך לשמור על עצמכם בתוך כל זה, ואיך להפוך את הבית ממוקד כיבוי שריפות למרחב של הבנה, שיתוף ותקווה. כי הורות לילד עם ADHD אולי לא באה עם הוראות הפעלה אבל היא בהחלט יכולה לבוא עם הדרכה, חמלה, ותחושת מסוגלות מחודשת.